סְפִירַת הַזְּמַן בֶּעָבָר
כּוּלָּנוּ - אֲנִי, אַתָּה וְאַתְּ , חַיִּים לְפִי לוּחַ הַשָּׁנָה. לוּחַ הַשָּׁנָה קוֹבֵעַ אֶת סֵדֶר חַיֵּינוּ. הַחֵל בִּימֵי הוּלֶּדֶת, כְּנִיסָה לְבֵית הַסֵּפֶר, חַגִּים וְחוּפְשׁוֹת. אָנוּ יוֹדְעִים מָתַי מַתְחִיל הַחוֹפֶשׁ הַגָּדוֹל וּמָתַי מְקַבְּלִים תְּעוּדוֹת. בְּעֶזְרַת לוּחַ הַשָּׁנָה אָנוּ יְכוֹלִים לְחַשֵּׁב אֶת הַזְּמַן בְּקַלּוּת, וְכִמְעַט לֹא נִתָּן לְהִסְתַּדֵּר בְּלִי לוּחַ שָׁנָה. כַּיּוֹם אָנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַלּוּחַ כְּדָבָר מוּבָן מֵאֵלָיו, אַךְ פַּעַם זֶה לֹא הָיָה כֹּה פָּשׁוּט